<h1>פסקי או"ז — יבמות</h1>
<h2>דף צ:</h2>
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, ובא לגרשה בלא כתובה, ואומר "יודע אני שעכבת בנים ממנה, ולא אתן כתובה", והיא אומרת "בדידיה קיימא שאינו מוליד ואם בא לגרשיני יתן כתובתי ויגרשיני", חייב ליתן לה את כתובתה, כך פסק ר"י אלפס זצ"ל. והיכא ששהו יחד ולא הולידו, ואין הבעל תובע לגרש אלא האשה תובעת להתגרש ובאה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידא ומרא לקבורה, וטוענת שיודעת שלא תיבנה ממנו שום אשה, ואיכא נמי רגליים לדבר, כופין אותו להוציא וליתן כתובה. כך הורה ראב"י זצ"ל הלכה למעשה וכן עשו על פיו.
<h2>דף צא:</h2>
אשה שנסתרה עם הנואף ואמרה נטמאתי באונס אינה נאמנת. ואם אמרה נטמאתי ברצון נאמנת לאסור עצמה על בעלה. ואם יש רגלים לדבר שמשקרת, כגון שרצה בעל הבית לאכול דבר המסוכן, כגון מה שאכל ממנו נחש, ולא הניחו הנואף. או שהיה אפשר לנואף להטמן וכשראה לבעל הבית פרטיה להוצא וערק, אינה נאמנת. דאם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול בעל הבית ולימות, וגם לא היה בורח אלא נטמן.
